חוקי הפשע - ביקורת

את יום הקולנוע שלי, סגרתי בטיול נחמד לבית הקולנוע גלובוס מקס בכדי לראות את חוקי הפשע.

אז איך פתחתי אותו? כמובן במרתון טרנטינו קטן, שכלל בין היתר את "כלבי אשמורת" המיתולוגי והחביב עלי, "ספרות זולה".וכמו בפתיחה לספרות זולה, ההגדרה לPulp  מופיעה, ומסבירה היטב מהו תסריט עיסתי, מרוך, שפשוט בא לך להקיא ממנו.

ולמה זה קשור?כי חוקי הפשע מושתל בתוך ההגדרה הזאת באופן מתבקש ומחריד למדי.

הי, הי, הי. שלא תטעו. מדובר באומץ רב בכדי ליצור סרט גנגסטרים של שנות ה70, בשנתנו. באמת, כפיים על הניסיון.

אבל נזדקק אומץ גדול יותר בכדי להדביק לסרט את הסאונד טראק של הסנדק, בלי היכולת לעמוד בסטנדרטים של הסנדק.

אז מה בתפריט?

ג'וני דפ המוגזם בתפקיד הגנגסטר השקט. קווין בייקון וקאמאמברץ' בתפקיד כלום. ולקינוח, נשים חזקות שנעמדות על שלהן, מה שמצביע על חוסר עקביות לשנה, ולדמות. בואו נרגע, מדובר ב 1975 של עולם הגנגסטרים. לא ממש גן עדן לנשים.

תקציר -

סיפורו האמיתי של ג'יימס וויטי בולגר, הפושע האלים והידוע ביותר לשמצה בבוסטון של שנות ה-70 ואחיו של סנאטור בכיר. סוכן ה- FBI ג'ון קונולי משכנע את בולגר לשתף פעולה עם ה- FBI כדי לחסל אויב משותף: המאפיה האיטלקית. הברית ביניהם יוצאת משליטה ומאפשרת לווייטי להתחמק מאוכפי החוק, בעודו צובר כוח כדי להפוך לשליט האימה של עולם הפשע בבוסטון ולאחד המאפיונרים המסוכנים ביותר בהיסטוריה האמריקאית.

אז אחרי שהקדשנו זמן לתקציר החודשי, הגיע הזמן לחורר את הסרט.

מבין הקוראים האדיבים שלי (מציינת כאן שבשבועיים האחרונים קפצה עלייה של 200 צפיות חדשות בבלוג. אני מסמיקה.) אולי חלקכם שמתם לב שאין טעות אחת שעוברת את האף שלי.

ומה גרם לי לאבד אימון בקולנוע היום?

הפתיחה החלקלקה, שגרמה לי להרים גבה ואז להצניח אותה בשנייה כשכבר התפללתי שייגמר. התסריט שמשוכתב כבר, כאילו אין מספיק סרטיי גנגסטרים בעולם, ונבחרת השחקנים שלא מרככת את הסרט.

רציתי לצרוח ולבעוט בכיסא, מה שמזכיר (ספוילר! זאת הסצנה הגרועה ביותר והמיותרת ביותר בסרט).

ומהי?

הובכן, ג'וני היקר, מול דקוטה שאותה כבר הכרתם ב50 גוונים, שניהם זוג חמוד ומתוק לילד שכרגע נפל לתסמונת ריי. ושניהם יושבים. והיא, כאשת גנגסטר, לבושה דיי 2015 (האם ציינתי כבר שהסרט הוא בשנות ה70?) עם השיער מלא הגוונים שלה (שלא נכנס לאופנה עד לשנות ה90) והאיפור ספר לא איפור המאוד עדין שלה (נו באמת!) מייצג תקופה ענקית של גלמור דיסקו והכל.

נו די בכך שהיא גם נורא רזה, מה שגם לא הגיוני כי הרואין שיק לא באופנה באותם שנים.

לא נורא. זה לא היה הגבול. הגבול היה שהמשחק הבוטה של כל השחקנים שם הפך להצגת תיאטרון. כולם נלחמים במי יותר מוגזם בהתנהגותו, למי יש דמות שהיא חרא יותר. כן, לא מציאה.

האם כבר ציינתי את הסנדק? בטח שציינתי אבל זה כל כך מתבקש למרקר את המשפט הזה. לא שמים מוזיקה של סרט בעל כובד ענק לעולם הקולנוע ובמיוחד לסאגת הגנגסטרים בסרט גנגסטרים נוראי ומזדמן. לא עושים. לא, עושים.

לא עושים.

אבל כבר עשו, הסרט יצא, והוא לא ממש תפארת הוליווד. מה כן אפשר למצוא בסרט? טוב, אפשר למצוא כאן מעט רגעים שגרמו לי לחייך. מהצילות שבהתחלה גרם לי לפחד בגלל ההגזמה הלא כל כך מדוייקת בו (הקלוז אפ המיותר בפנים של אחד הדמויות, מבלי שהוא יביע בעיניו את הרגשות שהדמות שלו חווה. כן, חייב להיות קשר של שחקן ומצלמה בסרטים, אחרת המבט הלא חלול הזה פשוט לא משאיר טעם של פחד, כעס ועוד)

אבל לדי לה די דה, מדובר בסיפור המבוסס על מקרה אמיתי. כן, ג'יימס וויטי אכן קיים, ובאופן מפתיע מזכיר מאוד את ג'וני דפ, אז הנה עוד נקודה ליוצרי הסרט.

אבל בשורה התחתונה, תעשו טובה, ואל תבזבזו כסף.
לכו אחורה מעט לביקורת על מארק וואטני, הנה סרט ששווה את ה40 שקל שלו.

ציון - 5/10

לצפייה בעמוד של הסרט ב IMDB (אנגלית) - IMDB Black Mass
לצפייה בטריילר - חוקי הפשע טריילר

שבוע מלא סרטים,

מיכל :)

להציל את מארק וואטני - ביקורת

לפני שנה ומספר ימים, פתחתי את הבלוג. בחודשי ספטמבר עד דצמבר, מתקיים מרתון סרטים אשר מתמודדים על האוסקר, ובחודשים אלו אני מתעסקת בלבקר אותם.
כמובן שהבלוג מתייחס לסרטים וסדרות מעבר לחודשים אללו, אך לצערי נאצלתי לקרוע חצי שנה מפוסטים אפשריים לבלוג עקב בעיות אישיות. מקווה שהשנה אולי אצליח להתמיד.

אז חזרנו לספטמבר. וכמובן שגל הסרטים החל.
אך שלא תטעו, מארק וואטני לא היה הסרט הראשון השנה, אלא דווקא "אוורסט" הוא זה שהשיג את הפתיחה. אבל אכזב. וואו, כמה שאכזב.
אבל הפוסט לא נועד לבכות על הפוטנציאל הלא ממומש של אוורסט, אלא על הייחודיות של מארק וואטני.

אז כן, מארק וואטני. בוים על ידי רידלי סקוט הידוע בשל "בלאק הוק דאון" המקסים ופרומתיאוס.

הסרט עצמו, הבטיח להרשים כשהתקציר פורסם לראשונה. מסע למאדים באופן מדעי מאוד עדיין לא נראה בקולנוע, וצוות השחקנים הפתיע מיום ליום בשמות מפורסמים כמו שון בן (נד סטארק לעממיים), ג'סיקה צ'סטיין, קריסטן וויג (קומיקאית), מאט דיימון ועד.

אבל, בואו נשאיר את החלק המורכב לסוף.

תקציר -

במהלך משימה למאדים, האסטרונאוט מארק וואטני נחשב למת אחרי סערה וננטש לבד בידי הצוות שלו. עם מעט מאד אספקה, וואטני חייב לפנות לחוש ההמצאה, החדשנות וההשראה שלו כדי להמשיך להתקיים ולמצוא דרך לסמן לכדור הארץ שהוא בחיים. מיליונים של קילומטרים משם, נאס"א וצוות של מדענים בינלאומיים עובדים מסביב לשעון כדי להחזיר את החללית הביתה, בזמן שחברי הצוות שלו מתכננים באותו הזמן תכנית הצלה נועזת וכמעט בלתי אפשרית.

(התקציר לקוח מאתר סרט )

התקציר לא כל כך מדוייק. האמת, שבכלל לא מדוייק. כן, מארק וואטני נעלם אחרי סופה. ננטש? מילה מוגזמת. אבל אנחנו לא כן כדי לדבר על דיוק המילים.

מהלך הסרט ממשיך מהנקודה בה מארק מתעורר. הוא מבין שעליו לעשות הכל כדי לשרוד ומתחיל במסע משנה חיים. הוא מנצל כל פיסת ידו שברשותו בכדי לשרוד, משאיר את הצופים מרותקים למסך ביכולת האנושית של כל אדם בשעת צרה.
בצד השני של הייקום, כדור הארץ מתאבל על "מותו", עד גילוי של נערה צעירה מנאס"א, ששמה לב לשינוי בלוחות הסולארים שמוצבים במאדים. הגילוי המרעיש מציב את עובדי נאס"א בעבודה מסיבית מסביב לשעון בכדי לתקשר עם מארק ולהצילו.

אז כמו שכבר ציינתי, סרט כזה כביכול לא הוצג עדיין. אבל כשהסרט מוקרן באולם הקולנוע, והלחץ עולה, הגוף מתחיל לעכל טעם ישן ומוכר. כבר הייתי כאן פעם. התופעה הזו נקראת דה ז'ה וו. ולעולם הקולנוע היא מוכרת כ - "לא עוד פעם!".
אז כן, טה דה, הסרט כבר אכל את כל סרטי החלל אי פעם. שנה שעברה עם בין כוכבים ולפני זה עם גראוויטי. וכמובן הוותיקים יותר כמו ארמאגדון או סרטי המדע בדיוני של סטאר טראק. חלל זה נושא מעוס ואכול.

כמו סרטי שוד בנק, גם כן אפשר לצפות הכל. הוא לקח את הרובה, איים על כולם, ובסוף הרגיש קצת כשראה ילדה בוכה. כמו מוכר ומשעמם.
גם סרטי חלל. הוא נתקע איפשהו בחלל, הכל נורא עצוב, מצילים אותו איכשהו, דרמטי, כולם גיבורים, הסוף. בעע.

ובכל זאת, למה דווקא הסרט הזה?

כי יש כאן קאסט של שחקנים בין לאומיים עם שמות חמים וטובים. כי דווקא כאן יש דיוק מסוים למה שבאמת קורה בנאס"א. דווקא כאן יש קשר לעלם האמתי ודווקא כאן יש הרגשה מציאותית יותר משאי פעם הייתה בגראוויטי או סרט חלל שמחפש כוכב אחר לחיות בו.

כי כאן, כל דמות מגיעה עם רקע של דמות ראשית. ורק במהלך הסרט אפשר לקבל הצצה לאותן דמויות.

כי למרות שהסוף היה הכל טוב ויפה, יש פה מעט אמת.

רק חבל שהטיימינג לא משהו.
להציל את מארק וואטני שימר את תאריך היציאה שלו לפני כשנה, אך נאס"א פשוט לא יכלו להתאפק לפני שפרסמו את תמונת הנוזלים במאדים ודפקו סתירה לסרט.

לסיכום, הסרט מקסים ומרתק.
לא תצטערו מקאסט השחקנים, מהרעיון הכללי ומהקטעים הבינארים שמנסים למשוך את הזמן.


מילה אחרונה - מומלץ, אם יש לכם כסף פנוי וחשק לצחוק ולהילחץ.

ציון - 8/10

לצפייה בעמוד של הסרט ב IMDB (אנגלית) - IMDB The Martian

לצפייה בטריילר - טריילר מארק וואטני

שבוע מלא סרטים,
מיכל :)

פרסי האוסקר - המועמדויות

לפני כל, אקח רגע כדי להתנצל על חוסר ההשקעה שלי בזמן האחרון. אני נמצאת בתקופת יובש מבחינת סרטים. הלימודים מדכאים אותי ומצאתי את עצמי הרבה פעמים נתקפת חשק לישון כל החיים במקום להשקיע בתחומים שאני אוהבת. זה נמצא בטיפול על ידי עצמי ואני מנסה ככל שאני יכולה לחזור לשגרה ולעדכן.

בזמן שנעלמתי, פספסתי הרבה רגעים חשובים בעולם הקולנוע והטלוויזיה, זה מרגיש כמו פספוס, ואת הסליחה הזאת אני חייבת לעצמי ולכם.

------------------------

ב- 15 לינואר, לפני מספר ימים, הוכרזו לראשונה המועמדויות לאוסקר!
את האירוע הזה אני בדרך כלל רואה בשידור חי, אך הפעם פספסתי אותו.

מי שלא יודע (יש בכלל כאלו?), טקס האוסקר הוא טקס האקדמיה לסרטים, והוא מציין את תרומות הקולנוע.
כמובן, הוא גם הטקס הזוהר ביותר מבחינת השטיח האדום והסרטים המועמדים אליו. אם בגעת לאוסקר, אתה בין הטובים.

אז נתחיל בדעה שלי לגבי המועמדים.
לפני שאציג בפניכם את כל המועמדים, אתחיל בכך שאני יותר ממאוכזבת (!!!).
הסרטים שמועמדים (הקטגוריה החשובה ביותר) מאכזבים, ואחרי ציפייה אישית ומעמיקה בהם, אני לא רואה על מה המהומה סביבם.
מה שהכי אכזב, הוא החרם הענק שבין כוכבים ספג (אחרי שהוכתר כסרט הטוב ביותר ע"י רוב הסקרים בארה"ב ובעולם וכמובן קיבל מועמדות מרשימה ב-IMDB).
עוד אכזבה, הייתה "נעלמת", שגם הסרט הזה הוחרם כליל.

מפאן אישי, אל תצפו להרבה מטקסי פרסים.
כן זה זוהר ומדהים, אבל היופי האמיתי נמצא מאחורי המצלמה הקולנועית ולא המצלמה של ערוץ E! :)


אז המועמדים הם ...


בסרט הטוב ביותר -

צלף אמריקאי - American Sniper

בכיכובו של בראדלי קופר, בויים ע"י קלינט איסטווד.

דעה אישית - לא צפיתי בסרט, אך אם נקשיב לביקורות המועמדותצ שלו ראויה, אך לא מספקת.


משחק החיקוי - The Imitation Game

בויים ע"י מורטן טילדום.

דעה אישית - לא צפיתי. בעיקרון זה סרט שמבוסס על מאורע היסטורי. תמיד יש מועמד אחד כזה לפחות.


בירדמן - Birdman or (The Unexpected Virtue of Ignorance)

בכיבכובו של מייקל קייטון, בויים ע"י אלחנדרו נזאלס אינאריטו.

דעה אישית - כן כן כן! כל כך מחכה לסרט ומקווה לא להתאכזב.


סלמה - Selma

אופרה ווינפרי , בויים ע"י כריסטיאן קולסון.

דעה אישית - הסרט שצבר תאוצה בזמן האחרון, קיבל רעש עצום סביבו. אין פלא שהוא נכנס.


התאוריה של הכל - The Theory of Everything

אדי ריידמן, בויים ע"י טים בוואן.

דעה אישית - נעע.


התבגרות - Boyhood

בויים ע"י ריצ'ר לינקלייטר.

דעה אישית - גם עם אינסטרלר היה כנגדו, הוא היה לוקח. האקדמיה לסרטים אוהבת סרטים בסגנון הזה. פילוסופי ומושקע.


מלון גרנד בודפשט - The Grand Budapest Hotel

בויים ע"י סקוט אנדרסון.

דעה אישית - הסרט הזה לא יצא לפני שנה? בכל מקרה, השם שלו נמצא בכל מקום. מהומה מאוסה.


וויפלש - Whiplash

בויים ע"י ג'ייסון בלום.

דעה אישית - לא צפיתי.



השחקן הכי טוב -

סטיב קארל - פוקסקאטצ'ר.

מייקל קייטון - בירדמן.

ברדלי קופר - צלף אמריקאי.

אדי ריידמן - התאוריה של הכל.

בנדיקט קאמאמברץ' - משחק החיקוי.

דעה אישית - בנדיקט לוקח.



השחקנית הכי טובה -
 
מריון קוטלירד - יומיים, לילה אחד.

רוזמנד פיק (המדהימה) - נעלמת.

פליסיטי ג'ונס - התאוריה של הכל.

רייס וויתרספון - הולכת רחוק.

ג'וליאן מור - עדיין אליס.



הבמאי הכי טוב -

נוט טו מי סלף - לבכות שבוע כי גם כריסטופר נולן וגם דיוויד פינצ'ר פשוט נמחקו מהרשימה.

אלחנדרו נזאלס אינאריטו - בירדמן.

ריצ'רד לינקלייטר - התבגרות (לוקח, לוקח).

בנט מילר - פוטקס קאטצ'ר.

ווס אנדרסון - מלון גרנד בודפשט.

מורטן טילדום - משחקי החיקוי.



אלו הם שלושת הפרסים החשובים ביותר.
לרשימה מלאה של שחקני משנה, הפקה וצילום -  Oscar nominees

שריינו תאריכים ל - 22 בפברואר!


שבוע נפלא, ומקווה לחזור לשגרה,
מיכל :)
 
עידכון -
אחרי צפייה בטקס האוסקר, המועמד שמודגש הוא זה שזכה.