אז הי לכולכם, אני מיכל, וזה הבלוג שלי.
כבר המון זמן שאני חושבת על לפתוח בלוג. אבל הרעיון עצמו מרגיש כל כך רחוק כשמדובר בטיפוס כמוני.
הנושא של סרטים ממש מתחבר אלי, ואני חושבת שזה הנושא האידאלי לבלוג בשבילי.
בבלוג אני אבקר בעיקר סרטים (ולפעמים סדרות) שראיתי, אפרסם רשימות צפייה שחובה לכל אדם לראות ואספר מעט על חוויות שלי עם סרטים.
אני פותחת את הבלוג עם סרט שלפני רגע סיימתי לצפות בו, "התבגרות", או באנגלית, "Boyhood", הסרט שלכאורה צבר המון רעש מסביבו עקב העובדה שהסרט עצמו צולם במשך 12 (!!!) שנים (!!!).
הקאסט, שנבחר ב-2002 צולם במשך 12 שנים על פי תסריט מתמשך, וגם בסיום הצילומים הקאסט לא שונה. כך שאנו בעצם חוזים בהתבגרות של הדמויות והשחקנים יחדיו.
הסרט, ששבר שיא היסטורי ובעצם שינה ומשנה את עולם הקולנוע בעקבות ההפקה המדהימה שלו, מספר על ילד קטן, ג'וניור מייסון, שחיי ביוסטון, טקסס. במשך הסרט אנחנו חווים את כל משך חייו, רואים דרך העיינים שלו את הסיפור של אמא שלו, אחותו והחברים שמתחלפים במעלה השנים. את ההאהבות שחווה לנשים שונות ואת ההערצה לסרטים שונים (בינהם סדרת הארי פוטר, שממלאת את הילדות שלו).
תקציר מהאתר של "סרט" -
"התבגרות" יצירתו הקולנועית של הבמאי ריצ'רד לינקלייטר, צולמה לאורך 12 שנה עם אותה קבוצת שחקנים קבועה בכיכובם של פטרישה ארקט ואית'ן הוק. הסרט, עוקב אחר מייסון (קולטריין), מגיל 6 ולאורך העשור הראשון הסוער בחייו, בו הוא חווה בין היתר את גירושי הוריו, מעברי בתים, נישואין מחדש, מעברי בתי ספר, מחלוקות משפחתיות, אהבות ראשונות, שברון לב ועוד חוויות שהחיים מציבים לו, אשר יעצבו את אישיותו כאדם בוגר. הסרט בוחן את יחסיו עם הוריו לאורך שנות התבגרותו ולוקח את הצופה למסע אל תוך הרגעים האינטימיים ביותר של משפחה, אל רגעי עצבות, אל רגעי חדוות ילדות, אל החיים עצמם. צילומי הסרט החלו בקיץ 2002 והושלמו רק באוקטובר 2013 והציגו את התהליך אותו עוברים מייסון ומשפחתו מילדות לבגרות.
הסרט, לפי ניתוח שלי, מחולק לשלושה חלקים מרכזיים:
החלק הראשון - הילדות של מייסון.
בעיקרון, החלק עצמו מצולם ומוצג בצורה נורא ילדותית, הוא גם החלק הכיפיי ביותר של הסרט, בו רוב הדמויות משתדלות ליצג את ההצורה הכי ילדותית שלהם.
החלק השני - ההתבגרות של מייסון.
מייסון מגיע לגיל הנעורים, הגיל בו הכל משתנה במהירות ולא לכולם יש "פואנטה"/מטרה. וכך גם החלק עצמו, חסר פואנטה ומשתנה. מייסון נכנס לעולם הסטרייט אדג', משנה את השיער בקצב קבוע וכך גם את הטעם שלו בדברים. בנוסף, דמויות הרקע והעלילה מתחילות להשתנות וכף גם מעבר הבתים הבלתי פוסק.
החלק השלישי - הפואנטה, הסיום.
למי שציפה לנקודת שיא, אני מצטערת לאכזב. אין נקודת שיא בסרט. הסרט עצמו מלא בתפניות ועליות וירידות כך שלהצביע על מקרה מסויים בלתי אפשרי.
הסיום, מציג את מייסון בשלבי הפילוסופיה, בהם הוא לפתע מוצא את המטרה שלו בחיים ומתחיל להכיל ולהבין את המשמעות מאחורי "החיים". הוא מתעסק בצילום ופוגש אהבות שנמשכות לזמן ממושך יותר, ובאמת משפיעות עליו. הוא מתחיל להבין דברים שאף פעם לא הבין כילד או נער או בקיצור, מוצא את עצמו.
וכמובן שכך גם הרקע, האמא שלפתע מגיע לתגלית שהופכת למשבר או האב שמוצא את עצמו בכניסה לחיים חדשים, הכל סביב אותו רעיון של סגירת מעגל עם החיים.
את האמת, רק שיצאתי הבנתי את המשמעות האדירה שמאחורי הסרט. במשך כל הזמן השתעמעמתי מול המסך. אבל אם הייתי יכולה לראות אותו שוב? כן. כן. כן. אלף פעמים כן. רק בשביל לחוות את הרגע בו הכל התבהר.
מילה אחרונה - פוקח עיניים ומדהים במסר שנמצא בתוך כל הפשטות שלו.
ציון - 9/10
לצפייה בעמוד של הסרט ב IMDB (אנגלית) - IMBD BoyHood
לצפייה בטריילר - התבגרות טריילר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה