את יום הקולנוע שלי, סגרתי בטיול נחמד לבית הקולנוע גלובוס מקס בכדי
לראות את חוקי הפשע.
אז איך פתחתי אותו? כמובן במרתון טרנטינו קטן, שכלל בין היתר את
"כלבי אשמורת" המיתולוגי והחביב עלי, "ספרות זולה".וכמו בפתיחה לספרות זולה, ההגדרה לPulp מופיעה, ומסבירה היטב מהו תסריט עיסתי, מרוך,
שפשוט בא לך להקיא ממנו.
ולמה זה קשור?כי חוקי הפשע מושתל בתוך ההגדרה הזאת באופן מתבקש ומחריד למדי.
הי, הי, הי. שלא תטעו. מדובר באומץ רב בכדי ליצור סרט גנגסטרים של
שנות ה70, בשנתנו. באמת, כפיים על הניסיון.
אבל נזדקק אומץ גדול יותר בכדי להדביק לסרט את הסאונד טראק של הסנדק,
בלי היכולת לעמוד בסטנדרטים של הסנדק.
אז מה בתפריט?
ג'וני דפ המוגזם בתפקיד הגנגסטר השקט. קווין בייקון וקאמאמברץ' בתפקיד
כלום. ולקינוח, נשים חזקות שנעמדות על שלהן, מה שמצביע על חוסר עקביות לשנה,
ולדמות. בואו נרגע, מדובר ב 1975 של עולם הגנגסטרים. לא ממש גן עדן לנשים.
תקציר -
סיפורו האמיתי של ג'יימס וויטי בולגר, הפושע האלים והידוע ביותר לשמצה בבוסטון של שנות ה-70 ואחיו של סנאטור בכיר. סוכן ה- FBI ג'ון קונולי משכנע את בולגר לשתף פעולה עם ה- FBI כדי לחסל אויב משותף: המאפיה האיטלקית. הברית ביניהם יוצאת משליטה ומאפשרת לווייטי להתחמק מאוכפי החוק, בעודו צובר כוח כדי להפוך לשליט האימה של עולם הפשע בבוסטון ולאחד המאפיונרים המסוכנים ביותר בהיסטוריה האמריקאית.
אז אחרי שהקדשנו זמן לתקציר החודשי, הגיע הזמן לחורר את הסרט.
מבין הקוראים האדיבים שלי (מציינת כאן שבשבועיים האחרונים קפצה עלייה
של 200 צפיות חדשות בבלוג. אני מסמיקה.) אולי חלקכם שמתם לב שאין טעות אחת שעוברת
את האף שלי.
ומה גרם לי לאבד אימון בקולנוע היום?
הפתיחה החלקלקה, שגרמה לי להרים גבה ואז להצניח אותה בשנייה כשכבר
התפללתי שייגמר. התסריט שמשוכתב כבר, כאילו אין מספיק סרטיי גנגסטרים בעולם,
ונבחרת השחקנים שלא מרככת את הסרט.
רציתי לצרוח ולבעוט בכיסא, מה שמזכיר (ספוילר! זאת הסצנה הגרועה
ביותר והמיותרת ביותר בסרט).
ומהי?
הובכן, ג'וני היקר, מול דקוטה שאותה כבר הכרתם ב50 גוונים, שניהם זוג
חמוד ומתוק לילד שכרגע נפל לתסמונת ריי. ושניהם יושבים. והיא, כאשת גנגסטר, לבושה
דיי 2015 (האם ציינתי כבר שהסרט הוא בשנות ה70?) עם השיער מלא הגוונים שלה (שלא
נכנס לאופנה עד לשנות ה90) והאיפור ספר לא איפור המאוד עדין שלה (נו באמת!) מייצג
תקופה ענקית של גלמור דיסקו והכל.
נו די בכך שהיא גם נורא רזה, מה שגם לא הגיוני כי הרואין שיק לא
באופנה באותם שנים.
לא נורא. זה לא היה הגבול. הגבול היה שהמשחק הבוטה של כל השחקנים שם
הפך להצגת תיאטרון. כולם נלחמים במי יותר מוגזם בהתנהגותו, למי יש דמות שהיא חרא
יותר. כן, לא מציאה.
האם כבר ציינתי את הסנדק? בטח שציינתי אבל זה כל כך מתבקש למרקר את
המשפט הזה. לא שמים מוזיקה של סרט בעל כובד ענק לעולם הקולנוע ובמיוחד לסאגת
הגנגסטרים בסרט גנגסטרים נוראי ומזדמן. לא עושים. לא, עושים.
לא עושים.
אבל כבר עשו, הסרט יצא, והוא לא ממש תפארת הוליווד. מה כן אפשר למצוא בסרט? טוב, אפשר למצוא כאן מעט רגעים שגרמו לי לחייך. מהצילות שבהתחלה גרם לי לפחד בגלל ההגזמה הלא כל כך מדוייקת בו (הקלוז אפ המיותר בפנים של אחד הדמויות, מבלי שהוא יביע בעיניו את הרגשות שהדמות שלו חווה. כן, חייב להיות קשר של שחקן ומצלמה בסרטים, אחרת המבט הלא חלול הזה פשוט לא משאיר טעם של פחד, כעס ועוד)אבל לדי לה די דה, מדובר בסיפור המבוסס על מקרה אמיתי. כן, ג'יימס וויטי אכן קיים, ובאופן מפתיע מזכיר מאוד את ג'וני דפ, אז הנה עוד נקודה ליוצרי הסרט.
אבל בשורה התחתונה, תעשו טובה, ואל תבזבזו כסף.
לכו אחורה מעט לביקורת על מארק וואטני, הנה סרט ששווה את ה40 שקל שלו.
ציון - 5/10
לצפייה בעמוד של הסרט ב IMDB (אנגלית) - IMDB Black Mass
לצפייה בטריילר - חוקי הפשע טריילר
שבוע מלא סרטים,
מיכל :)
