כמובן שהבלוג מתייחס לסרטים וסדרות מעבר לחודשים אללו, אך לצערי נאצלתי לקרוע חצי שנה מפוסטים אפשריים לבלוג עקב בעיות אישיות. מקווה שהשנה אולי אצליח להתמיד.
אז חזרנו לספטמבר. וכמובן שגל הסרטים החל.
אך שלא תטעו, מארק וואטני לא היה הסרט הראשון השנה, אלא דווקא "אוורסט" הוא זה שהשיג את הפתיחה. אבל אכזב. וואו, כמה שאכזב.
אבל הפוסט לא נועד לבכות על הפוטנציאל הלא ממומש של אוורסט, אלא על הייחודיות של מארק וואטני.
אז כן, מארק וואטני. בוים על ידי רידלי סקוט הידוע בשל "בלאק הוק דאון" המקסים ופרומתיאוס.
הסרט עצמו, הבטיח להרשים כשהתקציר פורסם לראשונה. מסע למאדים באופן מדעי מאוד עדיין לא נראה בקולנוע, וצוות השחקנים הפתיע מיום ליום בשמות מפורסמים כמו שון בן (נד סטארק לעממיים), ג'סיקה צ'סטיין, קריסטן וויג (קומיקאית), מאט דיימון ועד.
אבל, בואו נשאיר את החלק המורכב לסוף.
תקציר -
במהלך משימה למאדים, האסטרונאוט מארק וואטני נחשב למת אחרי סערה וננטש לבד בידי הצוות שלו. עם מעט מאד אספקה, וואטני חייב לפנות לחוש ההמצאה, החדשנות וההשראה שלו כדי להמשיך להתקיים ולמצוא דרך לסמן לכדור הארץ שהוא בחיים. מיליונים של קילומטרים משם, נאס"א וצוות של מדענים בינלאומיים עובדים מסביב לשעון כדי להחזיר את החללית הביתה, בזמן שחברי הצוות שלו מתכננים באותו הזמן תכנית הצלה נועזת וכמעט בלתי אפשרית.
(התקציר לקוח מאתר סרט )
התקציר לא כל כך מדוייק. האמת, שבכלל לא מדוייק. כן, מארק וואטני נעלם אחרי סופה. ננטש? מילה מוגזמת. אבל אנחנו לא כן כדי לדבר על דיוק המילים.
מהלך הסרט ממשיך מהנקודה בה מארק מתעורר. הוא מבין שעליו לעשות הכל כדי לשרוד ומתחיל במסע משנה חיים. הוא מנצל כל פיסת ידו שברשותו בכדי לשרוד, משאיר את הצופים מרותקים למסך ביכולת האנושית של כל אדם בשעת צרה.
בצד השני של הייקום, כדור הארץ מתאבל על "מותו", עד גילוי של נערה צעירה מנאס"א, ששמה לב לשינוי בלוחות הסולארים שמוצבים במאדים. הגילוי המרעיש מציב את עובדי נאס"א בעבודה מסיבית מסביב לשעון בכדי לתקשר עם מארק ולהצילו.
אז כמו שכבר ציינתי, סרט כזה כביכול לא הוצג עדיין. אבל כשהסרט מוקרן באולם הקולנוע, והלחץ עולה, הגוף מתחיל לעכל טעם ישן ומוכר. כבר הייתי כאן פעם. התופעה הזו נקראת דה ז'ה וו. ולעולם הקולנוע היא מוכרת כ - "לא עוד פעם!".
אז כן, טה דה, הסרט כבר אכל את כל סרטי החלל אי פעם. שנה שעברה עם בין כוכבים ולפני זה עם גראוויטי. וכמובן הוותיקים יותר כמו ארמאגדון או סרטי המדע בדיוני של סטאר טראק. חלל זה נושא מעוס ואכול.
כמו סרטי שוד בנק, גם כן אפשר לצפות הכל. הוא לקח את הרובה, איים על כולם, ובסוף הרגיש קצת כשראה ילדה בוכה. כמו מוכר ומשעמם.
גם סרטי חלל. הוא נתקע איפשהו בחלל, הכל נורא עצוב, מצילים אותו איכשהו, דרמטי, כולם גיבורים, הסוף. בעע.
ובכל זאת, למה דווקא הסרט הזה?
כי יש כאן קאסט של שחקנים בין לאומיים עם שמות חמים וטובים. כי דווקא כאן יש דיוק מסוים למה שבאמת קורה בנאס"א. דווקא כאן יש קשר לעלם האמתי ודווקא כאן יש הרגשה מציאותית יותר משאי פעם הייתה בגראוויטי או סרט חלל שמחפש כוכב אחר לחיות בו.
כי כאן, כל דמות מגיעה עם רקע של דמות ראשית. ורק במהלך הסרט אפשר לקבל הצצה לאותן דמויות.
כי למרות שהסוף היה הכל טוב ויפה, יש פה מעט אמת.
רק חבל שהטיימינג לא משהו.
להציל את מארק וואטני שימר את תאריך היציאה שלו לפני כשנה, אך נאס"א פשוט לא יכלו להתאפק לפני שפרסמו את תמונת הנוזלים במאדים ודפקו סתירה לסרט.
לסיכום, הסרט מקסים ומרתק.
לא תצטערו מקאסט השחקנים, מהרעיון הכללי ומהקטעים הבינארים שמנסים למשוך את הזמן.
מילה אחרונה - מומלץ, אם יש לכם כסף פנוי וחשק לצחוק ולהילחץ.
ציון - 8/10
לצפייה בעמוד של הסרט ב IMDB (אנגלית) - IMDB The Martian
