הוא גאונות מדבקת, כולם אינטלקטואלים גדולים שזה מגיע לסרטי הנקמה מלאי הדם שלו. כוס יין, במבה בשקית ושמיכת פוף, כל אלו מול שעתיים של ממזרים חסרי כבוד או עוד סרט קאלט שלו, ספרות זולה.
הטיימינג של שמונת השנואים גרוע ביותר. אין מה להסתיר. סאגת מלחמת הכוכבים שריינו תאריך, חודשיים לפני טרנטינו, וגל ההתרגשות נמשך עד עכשיו.
הקופות רושמים אכזבה, גם כן המעריצים. ובכל זאת, האם שמונת השנואים באמת היה גרוע כל כך?
תקציר (לקוח מהאתר סרט) -
מערבון חדש של קוונטין טרנטינו המתרחש בתקופה שלאחר מלחמת האזרחים האמריקנית. צייד הראשים ג'ון רות' והאסירה שלו דייזי נוסעים לכיוון העיירה רד-רוק, בה רות', הידוע כ- "התליין", מביא את דייזי לדין. בדרך הם נתקלים בשני זרים: וורן, חייל לשעבר שהפך לצייד ראשים ידוע לשמצה, וכריס, פושע דרומי הטוען שהוא השריף החדש בעיר. לאחר שנקלעו לסופת שלגים, הארבעה מחפשים מקלט. כשהם מגיעים למקלט הם נתקלים בארבעה פרצופים לא מוכרים נוספים. בזמן שהסערה משתוללת בחוץ.
נתחיל מההתחלה.
על רקע הסופה הגדולה של 1888, טרי טרי אחרי מלחמת האזרחים ושחרור העבדים, אנחנו נכנסים לעולם גזעני מאוד, פצוע מהמלחמה הקשה וטעון בשנאה.
הדבר הראשון אליו אנחנו נחשפים - סצנה ארוכה, כמין 15 דקות תהילה לשמות הקאסט הרחב, על רקע ישו צלוב. רק אחרי 5 דקות שלמות אפשר להבחין בכרכרה שבעצם פותחת את הסרט.
ואז, הפרק הראשון –
אני אקרא לו המפגש. כמו בכל סרט של טרנטינו, מעט מאוד אקספוזיציה, מעט מאוד מידע. מה שחשוב זה ההווה. שתי דמויות נפגשות, לכל אחת מבטא כבד יותר מהשני, חזות משונה יותר מהשני.
סר"ן וורן, מוצא את עצמו נתקל בידיד ישן, ג'ון "התליין", כשבידו דייזי דמרגו, רוצחת נתעבת. שלושתם מוצאים את עצמם על כרכרה אחת, בראשתו של או - בי, הנהג.
הפרק השני לא משאיר מקום של ספק, עוד מפגש עם עוד דמות. כריס מניקס, השריף החדש, גזען דרומי, צאצא לשושלת בוזזים ורוצחי שחורים.
וכך הלאה. הסרט כולו מדמה שרשרת אזיקים, בכל פרק פושע אחד או שניים מצטרפים, עד שאנחנו מגיעים ל-8 דמויות, על כן, שמונת השנואים.
ועכשיו, לנושא אחר לגמרי.
אנחנו כצופים, מחויבים לתת קרדיט לבמאים שמצליחים להשאיר עלילה זורמת למשך 3 שעות, כאשר כל העלילה סגורה בחדר קטנטן.
טרנטינו מחלק את החדר ל-5 חלקים נהדרים, פילדלפיה, ג'ורגיה, הקיר, חדר האוכל והקפה. השאר משמש כרקע לאשורים המורכבים יותר בחדר. בכל צד כזה, מתקיים משחק מעגלי של מעבר צדדים. כל דמות מצליחה לבקר בכל צד במהלך הסרט, תוך קיום שיח, ולממש את הפוטנציאל של השטח.
רק דמות אחת נשארת בעקרונות שלה, דמות גזענית וטעונה שאפשר להבין לאן עתידה, היא גם זאת שמתה ראשונה. ומה הערך המטאפורי שלה?
אותה דמות, גנרל זקן שאת עברו הזוהר חייב לכמות השחורים שהרג מתוך גזענות, יושבת לה בשטח ג'ורג'יה ומציגה לנו את העיקרון שלפני המלחמה. שחורים הם עבדים, חפץ - לבנים הם גזע עליון.
את המוות שלו קובע סר"ן וורן (סמואל אל ג'קסון), ואז מתחיל גל של שינוי. כולם עסוקים בחיפוי המוות, מעט מאוד ריבים, והאווירה מתחילה להתחמם.
מכאן, מתפצלת העלילה למספר קצוות.
את הקצה הראשון, קצה הגזענות, ניתן לראות שברגע שהגנרל הזקן מת, כמות הפעמים בהם מושמעת המילה "ניגר", מתמעטת, ומעמדו של סר"ן וורן בין הסובבים בחדר עולה. הוא משמש כאדם המפחיד ביותר בחדר, בעל היד החזקה.
הקצה השני, הינו סיפורה של הרוצחת דמרגו. ג'ון "התליין", האחראי על דמרגו, מקפיד להזכיר לסובבים לא להתקרב לשניהם, ושהימצאותו שם היא אך ורק מקרית.
דמרגו לעומתו מתחברת לסובבים, ולאחר מותו של הגנרל הזקן, נחשף קצה חוט מתוך תכנית סודית, שכנראה ותפגום בג'ון "התליין", ובמשימתו – לתלות את דייזי דמרגו.
הקצה השלישי, הינו השקר.
קצה החוט שעומד לפרום את הרשת אותה מספר דמויות סרגו, גורם להתנהגות פזיזה מצד אותם דמויות. ניתן להרגיש בלחץ ובחוסר סבלנות, וכאן הצופים מתחילים לפתח רעיונות בשל הזהות האמיתית של חלק מהדמויות.
כל אלו מתרחשים בחלקו הראשון של הסרט, החלק התאורטי. יש יאמרו שהחלק המשעמם. אבל הבנייה האיטית של העלילה היא זאת שתהפוך את החלק הבא לאינטנסיבי מאוד.
(ההמשך מכיל ספוילרים)
בחלק זה התכנית נחשפת, חברות פורעי חוק בהנהגתו של ג'ודי דמרגו, אחיה של דייזי דמרגו, רקמו תכנית בה יצילו את דייזי דמרגו. כמובן שתכניתם נכשלת, וסופם כסוף כל דמות של טרנטינו, בפיצוץ ראשם על ידי שאט גאן כבד.
משם הכל מדרדר, כל דמות מוצאת את עצמה במאבק על חיה, ומהר מאוד שמונת השנואים נשארים רק 3 דמויות.
דייזי דמרגו, כריס מניקס וסר"ן וורן.
ולפני שנמשיך, ציינתי קודם כי מותו של הגנרל הזקן הינה מטאפורה. וכאן היא ממשיכה. כריס מניקס, הצאצא לחבורת פורעי החוק הגזעניים וגזען דרומי בעצמו מוצא את עצמו בצד מפתיע. מהילד הקטן והמפונק, שלא חדל בלקרוא לסר"ן וורן בכינויים גזעניים, לאדם שחווה הארה.
בעודו מחזיק אקדח באחת הסצנות שלדעתי היו הטובות בסרט, הוא מוצא את עצמו עומד בין דייזי דמרגו לסר"ן וורן. היא, גם כן גזענית כבדה, משכנעת אותו לירות בסר"ן וורן ולהציל את עצמו. אך הוא בוחר להתעלם מקיומה, ובכך מתקן על האבל הכבד של אביו, וכמובן על שלו. גם בטקסט שלו הוא אינו נכסך, מילותיו, שבזות לאביו בפעם הראשונה מתחילת הסרט, מציגות את השאיפה אליה אמריקה לאחר המלחמה חותרת.
בקיצור, כריס מניקס נפרד משושלת משפחתו הגזענית בסיום הסרט, ובוחר לשתף פעולה עם סר"ן וורן, כחלק מקצה העלילה של שניהם, שמשמש כמטאפורה שלמה למצב של תחילת המלחמה, סופה והתוצאה.
סוף הסרט, הגרנד פינאלה, סוף סגור, כמעט, מאחד את כלל הקצוות יחד.
הקצה הראשון – נגמר בשיתוף הפעולה של סר"ן וורן וכריס מניקס, כחלק מהכפרה על הגזענות, ופתיחות לקיום מקביל.
הקצה השני, התלייה של דייזי דמרגו, סופה כסוף שנקבע לה בתחילת הסרט, במילותיו היפיפיות של אוזוולדו, צדק הינו קור הרוח בתלייה של אותם נאשמים.
והקצה השלישי, התכנית הסודית, פוצצה לגמרי ולקחה עמה את כלל הדמויות.
כולם מתים.
בסופו של דבר, הסרט הינו מורכב למדי, ניתן לשים לב למספר רמזים מוחבאים, אך את העלילה צריך להבין מהייסוד, יש משמעות ומטרה לכלל הפרטים המתגלים במהלך הסרט, והם חלק גדול מתהליך ההרכבה של מהלך ההתרחשויות.
הדבר היחיד שניתן להוסיף, שבחים על כתיבת הדמויות. כל דמות כתובה בצורה מושלמת כמעט, השחקנים מתלבשים באופן מושלם לאותם דמויות והטקסט נפלא.
זה אולי לא טרנטינו של ממזרים חסרי כבוד או ספרות זולה, אך זו לא חוכמה להשוות סרט מתת ז'אנר שונה של סרטי נקמה, לתת ז'אנר אחר.
שמונת השנואים הינו סרט נקמה מטאפורי, בעוד האחרים הם פיזיים וברורים.
ציון – 8/10
לצפייה בעמוד של הסרט ב IMDB (אנגלית) - IMDB The Hateful Eight
